המכתב של יואב :
ירמי היקר !
שלום רב,
ירמי חברי היקר זמן רב שלא דיברנו והנני רוצה לעדכן אותך במה שעבר עליי בזמן האחרון בעבודה.
אם לא ידעת אנחנו באמצע מלחמה בא אני מפקד על הכול מכיוון שדוד נמצא בארמונו. לפני כמה ימים הגיע אליי מכתב מדוד ובו יש הוראות מפורטות להרוג את אוריה. בהתחלה היו לי כמה היסוסים ולא הבנתי מה לעשות אבל בסוף הבנתי שאני חייב לעשות מה שדוד אמר והוצאתי פלוגה של חיילים לעבר חומת האויב, למותם, ובין האנשים היה נמצא אוריה החתי שמת.
כשהודיעו לי שאוריה מת הרגשתי רע ושחלק מזה היה אשמתי אבל עדיין הייתי צריך לשלוח מכתב לדוד שבוא כתוב שאוריה מת.
אני לא רציתי שזאת תהיה התממשות עבודתי אני מרגיש מנוצל אין סיכוי שאוכל לעמוד בפני אשתו או משפחתו ולדעת שאני זה שביצע את ההריגה אך אין לדעת מה דוד היה עושה עם לא הייתי שולח את אוריה למותו.
אני מבין שמעשה זה שעשיתי מנוגד לכל מה שאני כבן אדם אמור לעשות, ובין לבין הפרתי אחד מעשרת הדיברות הרגתי אח.
אני עצמי נכנס לתקופה של חרדה לתקופה של פחד דבר כזה לא היה מונח על כתפי אף פעם.
בין כל הפחדים והבעיות שנוצרו ממצב הרצח באותו לילה שהשליח היה בדרכו להביא את המסר לדוד חשבתי ותיארתי לעצמי מה דוד רצה לעשות עם מות אוריה. בהתחלה חשבתי אולי אוריה רתח אחד מבניו או קרוביו של דוד, או שבעצם גנב חמד (עשה מעשה נורא שהרגיז את דוד עד כדי כך שרצה למותו), ואז נזכרתי שאוריה האדם הטוב "המלאך" שאני מכיר מפקד הצבא הנאמן, לא היה סיכוי בעולם שיעשה דבר כזה אז עלתה לי השאלה העם דוד רצה את מותו בגלל מיקום ביתו, בגלל רכושו, או אולי בגלל אשתו.
ביום למחרת שקמתי נמשכה המלחמה אז הייתי צריך לשכוח הכול לא יכולתי זה רדף אותי, אני לא יודע מה אני יעשה.
